תרנגולת בתולה
התרנגולת הבתולה
בינתיים בלול התרנגולות:
"השעה הגיעה" אמר התרנגול הראשי. "הביאו לי את בגדי הפולחן הטקסיים". כל התרנגולות התאספו ליד המקדש והמתינו לדברי המנהיג שלהם. התרנגול הראשי עלה על הארגז ההפוך ששימש כבמה, הרים את כנפו ומיד השתררה דממה. הוא הקיף במבטו את הלול והתחיל לדבר. "בני האדם שוב דורשים קורבן! הם רוצים בתולה". התרנגולות המבוהלות קרקרו בדאגה. "שקט!" צעק התרנגול הראשי. אספו את הנערות הצעירות והיפות של הלול ונטיל גורל.
"מתי זה כבר ייגמר?!" צעק תרנגול אחד מהקהל. התרנגולות שוב קרקרו בקולי קולות. "שקט!" צעק שוב התרנגול הראשי. "אנחנו לא מתווכחים עם אלו שממלאים את מיכלי האוכל".
לפתע קבוצה אחרת, קטנה יותר, יצאה עם שלטים להפריע לאספה. "להפיל את הממסד! הקרבת בתולות זו כת! בני אדם לא קיימים! מיכלי האוכל לבד מתמלאים". "שקט!" צעק התרנגול הראשי. "תפסיקו תיכף ומיד! אתם תרגיזו את בני האדם". הוא ווידא כי כל העיניים שוב אליו והמשיך. "אם תקשיבו לכופרים האלה תהיה בצורת! האוכל יפסיק להגיע, וכולנו נמות מרעב!". דברי התרנגול הראשי הפחידו את הקהל והם התעלמו מהמפגינים".
בבוקר למחרת האיכר פתח את הלול. כל התרנגולות ישבו במקומות שלהם ורק תרנגולת אחת ישבה במרכז הלול. היא נראיתה מובסת ומפוחדת. האיכר הרים אותה, יצא מהלול, וסגר אחריו את הדלת.
באותו היום בבית התרנגול הראשי היה שקט מהרגיל. אשתו בכתה בכי מר. הוא ישב עם הגב אליה והביט למרחק. "איך יכולת? היא הבת שלך, הבת שלנו!" אמרה אשתו בקול חנוק דמעות. "זה לא אני, זו יד הגורל. ואף אחד לא פטור מיד הגורל, אפילו לא אנחנו"...
תגובות
הוסף רשומת תגובה